הלאומיות היהודית 1881-1914 גרסת אוגוסט 2011.

Präsentation zum Thema: "הלאומיות היהודית 1881-1914 גרסת אוגוסט 2011."—  Präsentation transkript:

1 הלאומיות היהודית גרסת אוגוסט 2011

2 ציר זמנים 1790 הענקת שוויון אזרחי ליהודי צרפת. 1840 – פרשת דמשק
1843 פרסום הספר "מנחת יהודה" של הרב יהודה אלקלעי [סרביה, האימפריה העותמאנית]. 1848 – "אביב העמים" 1858 – הענקת שוויון אזרחי ליהודי אנגליה. 1860 – גבריאל ריסר מתמנה לשופט בית המשט העליון בהמבורג. 1862 – משה הס וצבי קלישר [פולין, רוסיה] מפרסמים את ספריהם.

3 1878 – הקמת מפלגת הפועלים הנוצרית סוציאליסטית על ידי אדולף שטקר.
המשך ציר זמנים 1878 – הקמת מפלגת הפועלים הנוצרית סוציאליסטית על ידי אדולף שטקר. 1881 – "הסופות בנגב" ותחילת העלייה הראשונה. 1882 – עלילת טיסה אלסאר בהונגריה, כינוס של קונגרס אנטישמי בדרזדן ופרסום "האוטואמנסיפציה". מה הקשר בין האירועים הנ"ל לבין הלאומיות היהודית? אדולף שטקר.

4 האמנסיפציה – הגורם הראשון להתעוררות הלאומיות היהודית
מהי האמנסיפציה? איזו מדינה העניקה ראשונה אמנסיפציה ליהודים? מדוע? הקשיים שעמדו מאחורי מתן האמנסיפציה. השפעות האמנסיפציה על תהליכי עיור ועל שינויים בתחומי הפרנסה. המצב הבסיסי בתחום הפרנסה: היהודים לא עוסקים בחקלאות, ורובם עסקו במסחר. עיסוק במקצועות יצרניים: 24%. המצב הבסיסי של הסביבה: עיסוק בחקלאות ובתעשייה – מקצועות יצרניים – כ-75% מכלל האוכלוסייה.

5 מגמות בתחום התעסוקה ועיור
היהודים: פחות במסחר, יותר בתעשייה ויותר במנגנון המדינה. הסביבה: פחות בחקלאות, יותר בתעשייה ויותר במסחר. העיור: יציאה מהשכונות היהודיות ומעבר לערים הגדולות. סיבות: הזדמנויות כלכליות ורכישת השכלה. כיצד השפיע העיור על חיי היהודים במרכז אירופה?

6 האמנסיפציה מאיימת על הזהות היהודית
מחירה של האמנסיפציה: ויתור על הפריבילגיות וויתור על האוטונומיה. כתוצאה מכך התרופף כוחם של מוסדות הקהילה. היהודים החלו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הכלליים. הם נדרשים לשרת בצבא אולם גם ניתנת להם האפשרות להשתלב במנגנון המדינה. רבים מהיהודים מזדהים עם מדינות הלאום שלהם שהעניקו להם שוויון אזרחי. היהודים משתתפים במהפכות 1848 כצרפתים, גרמנים, הונגרים, ואוסטרים.

7 השינויים בחיי היהודים "היהודים נאלצו לערוך שינויים ניכרים באורח החיים היהודי..." טביביאן עמוד 52 התרחקות מהדת. ניתוק מלוח השנה היהודי. אימוץ הופעה חיצונית כמו של הסביבה. התרופפות השמירה על המצוות. נישואי תערובת. האם היהודים אולצו לעשות שינויים אלה? מה משך אותם באורחות החיים של הסביבה? ניתוח התעודה בעמודים 52-53 משה מנדלסון, גוטהולד לסינג ויוהאן לוואטר.

8 הסתייגות והבהרה אני מתנגד לגישה שהאמנסיפציה היא גורם מרכזי ללאומיות היהודית. במקומות בהם ניתנה אמסיפציה ליהודים כמעט ולא היו מצטרפים לתנועה הציונית. ובכל זאת, אם רוצים לבסס את התשובה על האמנסיפציה כגורם לצמיחת הלאומיות היהודית מומלץ להתבסס על הדברים שכתובים בספר הלימוד בעמוד 53: "בהשפעת קשיים אלה (קשיים של זהות בעקבות האמנסיפציה) קם בחברה היהודית מיעוט שביקש למצוא פתרון לאומי. מיעוט זה סבר כי ניסיון האמנסיפציה הוכיח שהחברה הנוצרית אינה יכולה להשלים עם השוויון האזרחי של היהודים. מקשיי האמנסיפציה הסיק אותו המיעוט, כי הפתרון למצוקת הקיום של העם היהודי לא יוכל להתקיים במדינות שהיהודים יושבים בהן, הואיל והיהודיפ תמיד ייתפסו כזרים בעיני סביבתם. ניסיון האמנסיפציה אף לימד כי היהודים אינם יכולים לסמוך על אחרים – על "חסד העמים" – וכי עליהם לפעול למען עצמם, בכוחותיהם. מיעוט יהודי זה הבין, כי אין בכוחם של רעיונות הקידמהוההשכלה לבטל את העויינות של החברה כלפיו ולכן חיפש פיתרון לאומי. בפתרון הלאומי שעלה היו מגמות שונות – היו שהדגישו את הצורך במדינה מיוחדת ליהודים והיו שסברו כי הפתרון הלאומי יוכל להתקיים בכל מדינה שחיים בה יהודים. לאומיות במבחן עמוד 53

9 2. האנטישמיות המודרנית. האמנסיפציה היהודית היתה אחד מהגורמים להתעוררות האנטישמיות המודרנית. על שום העדר תיאו ציפיות בין היהודים והסביבה לגביה. ב"אנטישמיות המודרנית" השנאה ליהודים לא התבססה על דתם השונה אלא על אופיים הקלוקל. חלק קטן מאד מהיהודים עזב את הקהילות היהודיות, אך לא חש שהוא משתלב, באופן מלא בחברה הכללית (הרצל, נורדאו, וולפסון). עיקר חברי התנועה הלאומית היהודית באו ממזרח אירופה שם לא ניתנה אמסיפציה ליהודים עד למהפכה הקומוניסטית.

10 דוגמא לגילוי של האנטישמיות המודרנית: הפטיציה (העצומה) האנטישמית.
איסוף חתימות התבצע בשנת העצומה העלתה את התביעות הבאות: 1. עצירת הגירה של יהודים מרוסיה גרמניה. 2. הוצאתם של יהודים ממשרות ציבוריות. 3. רישום נפרד של יהודים. על העצומה חתמו 250,000 גרמנים. בפרשה זו ניתן למצוא סימנים מדאיגים ומעודדים. הסימנים המעודדים הם שרק שפחות מאחוז אחד באוכלוסייה הבוגרת בגרמניה חתם על העצומה. הסימן המעודד השני הוא שלא בוצע אף אחד מהצעדים שנדרשו בעצומה. שימו לב לקריקטורה בה נראה יהודי נועץ פגיון בגב של חייל צרפתי. האנטישמים לא האמינו בכך שהיהודים יכולים להיות נאמנים למדינות בהן הם נולדו.

11 סימנים מדאיגים אולם היו גם סימנים מדאיגים מאד בגילוי זה: א. 250,000 חותמים מצביעים על כך שהתמיכה ברעיונות אלה לא היתה נחלתם של בודדים. ב. חוסר התגובה של הקיסר ושל ביסמארק כנגד העצומה והדרישות שהועלו בה. ג. העדרה התגובה של החוגים הליברלים בגרמניה. שימו לב לדימוי של הגרמני ובעיקר לדימוי של היהודי כפי שהוא מופיע בקריקטורות. היהודי מצטייר כנטוכל שמנסה לזכות באמונם של ילדים גרמנים תמימים.

12 האנטישמיות ברוסיה בשנת 1881 פרצו ברוסיה פוגרומים שכונו הסופות "הסופות בנגב". הפוגרומים הכו בהלם את הציבור היהודי ברוסיה. רוב יהודי רוסיה בחר להישאר בה מסיבות כלכליות או מראית האנטישמיות כתופעה שבאה וחולפת. מיעוט גדול מקרב היהודים בחר להגר לארה"ב משום ששם היתה אמנסיפציה והיו שם יותר הזדמנויות כלכליות. במאי 1882 חוקקה הממשלה הרוסית את "חוקי מאי" שפגעו בפרנסותיהם של היהודים. חוקים אלה ותקנות נוספות שפגעו ביהודים גרמו להם לחוש תחושת בגידה מצד הממשל שהגיב באופן איטי לפרעות והטיל באופן עקיף את האחריות להתפרצותן על היהודים. אלכסנדר השני

13 קבלת חלק מטיעוני האנטישמיים
והיתה סיבה נוספת שקשורה באנטישמיות והיא שחלק מהיהודים קיבלו את טיעוני האנטישמים בדבר היותם של היהודים גורם מנצל בכלכלת המדינות בתוכן הם חיו. אותם יהודים רצו לקחת את גורלם בידם בכל תחומי החיים ובעיקר בתחום של אימוץ דפוסים של עבודה יצרנית ושל הגנה עצמית. הקטע הבא יוכל ללמד על כך: "במלאות שלושים למותו של שלמה באום, ממקימי יחידת ה-101סיפר חברו, אל"מ שלמה אלטשולר, עליו. יום אחד באנו כל החברה לנגב חומוס בשעריים. בא לשם בוסי הגדול, בריון רחב ממדים מרחובות, שכל רחובות רעדה ממנו. שלמה אמר – ככה – מפחדים? אז תביאו את בוסי אלי... ונו, היו שם מכות, ועוד איזה מכות... ושלמה הכניע את בוסי הגדול. אני מספר את הדברים האלה כי אבי תמיד היה אומר שהוא מקווה שיקום בארץ דור של יהודים שיודע לתת מכות! דור שאינו מתבייש בכך שהוא חזק וגם אינו אומר סליחה שניצחנו." אייל נווה ואסתר יוגב, היסטוריות, עמוד 77.

14 3. השפעת הלאומיות באירופה
להתפשטות הרעיון הלאומי באירופה היתה השפעה מכרעת על התפתחות הלאומיות היהודית. המרכיב הראשון של ההשפעה נבע מכך שהתנועות הלאומיות החדשות, כחלק מתהליך גיבושן הפנימי, הציגו לעתים את היהודים כזרים וככאלה שאינם שייכים לאומה. יהודים, שלעתים השתתפו במאבקים הלאומיים של אותם העמים חשו פגועים ודחויים. המרכיב השני של ההשפעה נבע מתחושתם של יהודים (עדין מיעוט קטן) שהיהודים אינם נופלים בדבר מתנועות לאומיות אחרות באירופה. התרבות היהודית (שמהווה את הבסיס ללאומיות היהודית) אינה נופלת במאומה מתרבויות אחרות באירופה, אלא להפך. ליהודים יש מולדת (ארץ ישראל), הם הביאו לעולם את ספר הספרים (התנ"ך שמהווה את אחד מהיסודות המרכזיים של התרבות המערבית), יש גיבורים יהודים (בר-כוכבא) פילוסופים יהודים (הרמב"ם, שפינוזה), מלחינים יהודים (מנדלסון), משוררים יהודים (ביאליק) ועוד.

15 4. החייאת השפה העברית וחקר התרבות היהודית
במאה ה-19 החלו אינטלקטואלים ומנהיגים יהודים לחקור את תולדות היהודים ולעודד את הלימוד וההעמקה של היהודים את תולדותיהם ואת אוצרותיהם הרוחניים. היינריך צבי גרץ היה היסטוריון יהודי שכתב 11 כרכים שעסקו בתולדות עם ישראל. גישתו היתה שליהודים יש חלק חשוב בהנחלת ערכי המוסר שהם מהיסודות המרכזיים לתרבות המערב. הרב שלמה אלקלעי מהעיר זמלין שבקרואטיה קרא לייסוד של תנועה לאומית יהודית ולהחייאת השפה העברית. פרץ סמולנסקין, מנהיג יהודי רוסי שדחה את האפשרות שהיהודים ישתלבו בחברה הרוסית. הוא קרא להחייאת השפה העברית והוציא לאור את כתב העת "השחר" בשפה העברית. הרב אברהם גייגר – מזרחן וסופר שהקים את תנועת הרפורמה. בכתביו הדגיש את המסרים המוסריים שקיימים בדת היהודית.

16 הרצל נולד בשנת 1860 בבודפסט. אביו היה סוחר אמיד. הוריו ראו את עצמם כחלק מהמיעוט הגרמני ששלט באימפריה האוסטרו-הונגרית.היחס של משפחתו של הרצל ליהדות עבר תהליך של התרופפות. זו היתה משפחה של יהודים משתלבים "יהודי האמנסיפציה". בשנת 1878 עברה משפחת הרצל שני אירועים חשובים: אחותו של הרצל נפטרה ממחלה והמשפחה עברה לוינה כדי שהרצל יוכל להתחיל שם לימודי משפטים.

17 הרצל והבעיה היהודית בשנת 1883 נפגש הרצל לראשונה עם תופעת האנטישמיות. באזכרה לריכארד ואגנר, המלחין הגרמני הגדול והאנטישמי, שקיימה "אלביה", אגודת הסטודנטים שאליה השתייך הרצל, נאמרו דברים אנטישמים כגון: הדרך להתחדשות האימפריה האוסטרית: אימוץ עקרונות האנטישמיות הואגנרית. מכאן ואילך היו להרצל מספר מפגשים נוספים עם תופעות אנטישמיות. הוא חווה משבר זהות אישי: מפגשים שונים עם האנטישמיות ומשבר זהות אישי. מחד הוא ראה את עצמו כגרמני ומאידך הוא היה איש בעל כבוד ולא היה מוכן להשתייך לקבוצה שאינה רוצה בו. אחד מרעיונותיו לפתרון "הבעיה היהודית היה התנצרות המונית. בקתדרלת סן סטפן שמופיעה בתמונות.

18 הרצל ופרשת דריפוס ככתב של עיתון ה"נויה פרייה פרסה" [Neue Freie Presse] הרצל סיקר את משפטו של אלפרד דריפוס בפאריס. המשפט גרם את הרצל להפוך לאדם שמחוייב לחלוטין לניסיון לפתור את "הבעייה היהודית" על פי הרעיון הלאומי. הוא נפגש עם הברון הירש וניסה לשכנעו לתמוך בתכניתו שתפורט בהמשך. הירש סרב לכך. הרצל החל בכתיבת מכתב למשפחת רוטשילד שלאחר עבודת עריכה אינטנסיבית הפך לספר "מדינת היהודים" (1896). עיקרי התוכן של הספר: היהודים נרדפים בכל מקום שבו הם חיים. האמנסיפציה לא תפתור את בעיית האנטישמיות וגם לא ההגירה. האנטישמיות נפוצה גם במדינות הנאורות ביותר. הבעיה היהודית – בעיה לאומית ולכן הפתרון הוא פתרון לאומי גלוי.

19 המשך מדינת היהודים השלב הראשון – קבלת 'צ'רטר', זיכיון, ממעצמה אחת לפחות, להתיישבות מרוכזת של היהודים בטריטוריה (שטח) כלשהו. המימון לביצוע התכנית ינתן על ידי איילי ההון היהודים. מדוע הם יסייעו? הרצל חשב שהם יסכימו לסייע למימוש תכניתו משום שהם יבינו שרכושם עומד להילקח מהם על ידי האנטישמיים או הסוציאליסטים. ההגירה ליעד תהיה מודרגת. תחילה יהגרו היהודים העניים, ייבנו את התשתיות (מבנים, כבישים וגם בתי קפה ובתי אופרה) ואז יהגרו בעלי הרכוש היהודים. היעדים המועדפים מבחינת הרצל היו ארץ ישראל או ארגנטינה. אופי המדינה יהיה ליברלי. התגובות במערב אירופה היו מזלזלות. מדוע? הם חששו מביטול האמנסיפציה וגידול באנטישמיות. התגובות במזרח אירופה נלהבות מאד. מדוע? הם שמחו על הנהגתו של יהודי ממערב אירופה.

20 כינוס הקונגרס הציוני מדוע פנה הרצל לניסיון לכנס קונגרס יהודי ציוני? הסיבה לכך היתה כישלונו של הרצל בגיוס כספים ושינוי השקפת עולמו של הרצל מאליטיסטית לדמוקרטית. היכן יתקיים הקונגרס? הרצל בחר לבסוף בעיר באזל משום שיהודי מינכן מדוע חששו יהודי מינכן מכינוס הקונגרס בעירם. מדוע הרצל התעקש על התלבושת הרשמית בדיוני הקונגרס? הרצל רצה שהאירוע יהיה מכובד ויעורר הערכה בקרב הצופים באירוע ובקרב המשתתפים בו.

21 תכנית באזל-עמוד 74 בספר הלימוד
מטרת התנועה: הציונות שאופת להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל, מובטח לפי משפט הכלל. האמצעים: פיתוח תכליתי של ארץ ישראל על ידי ישובה ביהודים עובדי אדמה, בעלי מלאכה ועוסקים במשלחי יד (הד לעמדות "הציונות המעשית"), באופן שישרת את המטרה (מגבלה שהוכנסה לטובת ביסוס פעולת התנועה על פי עמדות "הציונות המדינית"). הגברת הרגש הלאומי-יהודי וההכרה הלאומית יהודית (הד לעמדות "הציונות הרוחנית"). פעולות ההכנה על מנת להשיג את הסכמת הממשלות, שיש צורך בהן למען הגיע אל מטרת הציונות (ביטוי לעמדות "הציונות המדינית").

22 המו"מ עם בריטניה כשהיה נראה שקבלת הצ'רטר נקלעה למבוי סתום התרחשה התקדמות חשובה. הרצל הוזמן לתת עדות בפני וועדת חקירה פרלמנטרית בריטית (1902) שנועדה לחקור את הגעתם של פליטים יהודים רבים ללונדון. הרצל ניצל את המצב לקשירת הקשרים עם הלורד רוטשילד (ממנהיגי יהודי בריטניה) ועם ג'וזף צ'מברלין (שר המושבות של בריטניה). הרצל העלה ההצעות להתיישבות יהודית בקפריסין ובצפון מדבר סיני. התכנית להתיישבות בקפריסין נדחתה עקב בעיות בין טורקים ליוונים באי וההצעה להתיישבות בצפון מדבר סיני (תכנית אל עריש) נדחתה עקב חשש של הנציב הבריטי במצרים שייווצר חוסר במים להשקיית שדותיהם של האיכרים המצרים. לכאורה היה זה עוד כישלון אולם למעשה היה זה צעד נוסף של התנועה הציונית כשבריטניה הסכימה עקרונית לבדוק פתרון לאומי ל"בעייה היהודית".

23 שאלות: שאלות שעולות מניתוח המקור:
מדע נעשה שימוש בתכנית "בית מולדת" ולא "מדינה"? מדוע "משפט הכלל" ולא "המשפט הבינ"ל? התשובה לשתי השאלות הראשונות נעוצה בצחושתו של הרצל שניסה להימנע מיצירת אים על האימפריה העותמאנית שמנהיגיה חששו מהתפרקותה ומהתערבות המעצמות בענייניה. מה מבטאים האמצעים השונים להגשמת התכנית? האמצעים מבטאים את רצונו של הרצל לתת ביטוי לגישות שונות בתנועה הציונית בדבר הפתרונות לבעיה היהודית בכדי שהתנועה הציונית תצא מלוכדת מהקונגרס. התוספת לאמצעי הראשון: "במידה שהיא מכוונת אל המטרה" נובעת מתפיסתו של הרצל שראשית היהודים צריכים לקבל את הצ'רטר ואסור לעשות צעדים שיסכנו את קבלת הצ'רטר.

24 החלטות מרכזיות: מיסוד התנועה
תרשים בעמוד 77 בספר הלימוד

25 מוסדות מרכזיים וחשיבות המיסוד
הקונגרס הציוני. הקונגרס התכנס כל שנה. הוא נבחר על ידי משלמי "השקל הציוני". תפקידו היה לקבל את ההחלטות המרכזיות של התנועה וחבריו שימשו גורם מקשר בין ההנהגה הבחירה של התנועה לבין היהודים הציונים. הועד הפועל המצומצם כלל כ-7 חברים ותפקידו היה לבצע ולקדם במהלך השנה את החלטות הקונגרס הציוני. הקמת בנק אנגלו-פלסטינה. בנק זה נועד להעשיר ולסייע במימון של פעולות התנועה הציונית. הפך בהמשך ל"בנק לאומי". * חשיבות המיסוד: מיסוד מאפשר המשכיות של פעולות התנועה גם בתקופות משבר (משברי מנהיגות למשל) ומאפשר ליחידים לממש את יכולותיהם.

26 המשאים והמתנים הדיפלומטים – המשא ומתן עם גרמניה
מדוע הרצל פנה לגרמניה? הרצל היה גרמני, הוא דיבר גרמנית, הכיר על בוריה את התרבות הגרמנית וחש בנוח עם הגרמנים. מדוע הוא חשב שגרמניה תתעניין בתכניותיו? הרצל סבר שסיוע של גרמניה להגשמת "חזון שיבת ציון" יביא לגרמניה יוקרה רבה. הוא סבר שהגרמנים יהיו מעוניינים להביא להגירת יהודים מגרמניה, ושברית עם היהודים הציונים תביא לגרמניה יתרונות כלכליים חשובים. מדוע הקיסר השיב לבסוף את פניו של הרצל ריקם? המנהיגים העותמאנים שכנעו את הקיסר שסיוע לציונים עלול להביא להתפרקות האימפריה העותמאנית. מה היתה ההשפעה של המפגשים עם הקיסר למרות שהמו"מ הסתיים ללא הצלחה? על פי הקודים הדיפלומטיים, מנהיגים נפגשים עם השווים להם במעמד. שלושת המפגשים של הרצל עם הקיסר הפכו את הרצל מאדם כמעט אלמוני למנהיג אירופאי חשוב.

27 המו"מ עם האימפריה העות'מאנית
מדוע פנה הרצל למנהיגי האימפריה העותמאנית? הרצל סבר שהתנועה הציונית תוכל לסייע לאימפריה העות'מאנית להחלץ מהמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה. מה הוא הציע להם? סיוע כלכלי תמורת התיישבות מרוכזת של היהודים בא"י. הישגו הגדול של הרצל במו"מ הזה היה מפגש עם הסולטאן הטורקי במאי 1901. מדוע הם סרבו להצעתו? הם חששו מכך שקבוצות נוספות שחיות ברחבי האימפריה יעלו תביעות בעקבות ההסכם עם היהודים והתוצאה תהיה התפוררותה של האימפריה.

28 המו"מ עם בריטניה לאחר כישלון המ"מ עם טורקיה נראה היה שהניסיון להשגת צ'רטר נקלע למבוי סתום אבל אז הוזמן הרצל למסור עדות בפני וועדת חקירה פרלמנטארית בריטית בשנת הסיבה להקמת הוועדה היתה הזעם בבריטניה על הגירתם של יהודים ממזרח אירופה אליה. הרצל ניצל את הביקור בבריטניה לקשירת קשרים עם הלורד רוטשילד (ממנהיגי יהודי בריטניה) ועם ג'וזף צ'מברלין(שר המושבות של בריטניה). הרצל העלה בפני צ'מברלין הצעות להתיישבות של היהודים בקפריסין ובצפון מדבר סיני שהיו המקומות הקרובים ביותר לא"י שבהם בריטניה שלטה. ההצעה להתיישבות בקפריסין נדחתה עקב המתיחות באי בין היוונים לטורקים. ההצעה להתיישבות בצפון מדבר סיני נדחתה עקב חשש שהעברת מים מהנילוס לשם יגרום למחסור במים בקרב האיכרים המצרים. לכאורה היה זה כישלון אבל טמון כאן הישג גדול שבריטניה החלה לסייע לגיבוש פתרון לאומי ל"בעייה היהודית".

29 1903 – שנת מפנה שר המושבות של בריטניה, ג'וזף צ'מברלין, הציע להרצל שהיהודים יתיישבו במזרח אפריקה. הרצל לא התלהב מההצעה אבל לא סירב לה באופן מוחלט. באפריל 1903 התחולל "פוגרום קישנייב" ובעקבותו פרצו פוגרומים נוספים. הרצל חש שיהודי מזרח אירופה מצויים בסכנה קיומית מיידית. הרצל יצא למסע ברוסיה וחזר משם מזועזע ממצבם של היהודים ומהאנטישמיות של מנהיגיה של רוסיה עימהם נפגש. תחושותיו הקשות, לגבי גורלם של יהודי מזרח אירופה, התחזק. הרצל הגיעל קונגרס השישי בבאזל באותה השנה כשהוא עייף, חולה, דואג, והביקורת כנגדו, על כך שעדין לא השיג צ'רטר, הגיעה לשיאה.

30 הקונגרס השישי – "קונגרס אוגנדה"
היות והרצל חש שהצעה להתיישב במזרח אפריקה תתקל בהתנגדות הוא ניסח הצעת החלטה זהירה על מנת למתן את ההתנגדות. תוצאות ההצבעה היו כדלהלן: 48% תמכו בהצעתו של הרצל, 29% התנגדו ו-23% נמנעו. מבחינה פורמאלית הצעתו של הרצל זכתה ברוב אולם היה זה רוב זעום. סערת הרגשות שפרצה בקונגרס איימה על אחדותה של התנועה הציונית. המתנגדים פרשו לחדר צדדי ושם בכו, וקרעו קרע בחולצתם כאות לאבל. הרצל מחל על כבודו ובא אליהם וניסה לשכנעם לחזור להתכנסות. המתנגדים חזרו והרצל הכריז "אם אשכחך ירושלים תדבק לשוני לחיכי" אך הסערה בתנועה הציונית לא תמה.

31 נימוקי המתנגדים חשיבותה ומרכזיותה של א"י עבור התנועה הלאומית היהודית אינו מאפשר וויתור עליה. ביצוע התכנית עלול להביא לסיום חלום ההתיישבות בא"י. תכנית אוגנדה מנוגדת לתכנית באזל. החלטה כה עקרונית בדבר יעדיה של התנועה הציונית צריכה לקבל רוב מיוחס ובדיון מיוחד על מנת לאשרה.

32 נימוקי התומכים התיישבות במזרח אפריקה היא, כדברי מקס נורדאו, "מקלט ללילה" שמטרתו הצלת יהודי רוסיה ומזרח אירופה. בניית המדינה היהודית תתבצע על ידי יצירת ריכוזים לאומיים שונים עד שתתאפשר ההתיישבות בא"י. אנשים כאליעזר בן יהודה (בתמונה), שחי בארץ ישראל, טען שההתיישבות בא"י מיצתה את עצמה. אין להשיב בשלילה על הצעה כה נדיבה של בריטניה – ייתכן שהצעה כזאת לא תחזור על עצמה. כאמור מנהיגים כמו אליעזר בן יהודה [מנציגי הישוב בא"י] והרב יצחק יעקב ריינס [מנהיג "המזרחי] תמכו בהצעה.

33 מותו של הרצל את הקונגרס סיים הרצל בתחושות קשות והאיומים לפילוג התנועה נמשכו אם לא תבוטל תכנית אוגנדה. ביומנו הוא כתב שלאחר שהוועדה שיצאה למזרח אפריקה תגיש את המלצותיה הוא יתפטר מתפקידו כראש התנועה הציונית. בדצמבר 1903 התבצע ניסיון התנקשות במקס נורדאו. בריאותו של הרצל המשיכה להידרדר ולמרות זאת הוא ביקר באיטליה וניפגש עם האפיפיור (שהתנגד לרעיון הציוני) ועם מלך איטליה (שתמך ברעיון הציוני). באפריל 1904 נפגש הרצל עם חבריו, חברי הוועד הפועל המצומצם, נשא בפניהם את הדברים הבאים ולמעשה נפרד מהם.: "...כאן בעיר הזאת וינה, קמתי יום אחד ונחלצתי מכל מעגל חיי, מכל מכרי ומכל ידידי, כאדם בודד יצאתי להיאבק למען מה שחשבתי לנכון. אין לי צורך ברוב. אני זקוק רק להרמוניה עם הכרתי הפנימית. אז אני מרוצה אפילו אם אין כלב שיקבל ממני פת לחם."

34 תרומתו לתנועה הלאומית המיסוד: המיסוד מאפשר לפרטים לבטא את יכולותיהם ולתנועה הוא מאפשר עבודה רציפה גם שבראשה עומדים מנהיגים לא כריזמטיים. העלאת הסוגיה היהודית והפתרון הלאומי שה על סדר היום. הוא נפגש עם בכירי המנהיגים באירופה והעלה באופן בולט את קרנה של התנועה הציונית. הוא חיזק את השקפת העולם הלאומית גם בקרב העם היהודי. גם בתוכו החלו לראות רבים בפתרון הלאומי פתרון לגיטימי לבעיה היהודית גם אם הם עצמם לא התכוונו להצטרף לתנועה.

35 הרצל/ביצוע: להקת גייסות השריון מילים: יורם טהרלב לחן: יאיר רוזנבלום
הרצל וכל האדונים הנכבדים בבאזל יסדו את מדינת היהודים וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס. וולפסון הביא למדינה את הכספים נורדאו נתן את הפרסום והכבוד. אוסישקין נתן את המרץ של הדור וביאליק נתן את "אל הציפור" רק הרצל הלך שם דווה וכואב כי הרצל נתן למדינה את הלב.

36 הוא רץ ודאג ונאם ונדחף מן המזכיר אל השר מן המיניסטר אל הגראף האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה ואמר "אם תרצו אז אין זו אגדה" נסע לסיני, לגליל וליהודה בדק את הקרקע ואת כלי העבודה חצה את הים ועל פרד הוא דהר במקווה ישראל הוא פגש את הקיסר ואז לפני וילהלם הוא חש פתאום כאב כי שוב היה צריך לפתוח את הלב.

37 הוא לחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף והשקיע בקונגרסים את כל חסכונותיו בבית הוא הניח אישה וילדים שחשו על גבם את צרת היהודים לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן בקשישים שילם ונפגש עם השולטן כי אחרת איך עבדול חמיד השני היה מתמצא בעניין הציוני הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב אך אפילו לשולטן הוא הציע את הלב.

38 ובסוף כשראו שישנה כבר התחלה הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה אחד דרש את הכספים והחובות אחד דרש את הפרסום והכבוד אחד דרש מהפכה, אחד שוויון אחד דרש מיד את כל ציון והרצל, שכלום לא נשאר לו בחייו נתן את הלב ועצם את עיניו ואחר כך כל האדונים הנכבדים בכו על חוזה מדינת היהודים.

39 הציונות המדינית מנהיגי זרם זה היו הרצל ונורדאו [גם פינסקר על פי ה"אוטואמנסיפציה" אבל לא על פי פעילותו הציונית]. מוקד הבעיה: האנטישמיות שמונעת את השתלבותם של היהודים. האמנסיפציה לא תצלח. היהודים מעוררים בלא יהודים התנגדות וחרדה. הפתרון: השגת הסכמה בינ"ל להתיישבות יהודית מרוכזת בארץ משלהם. ("הטריטוריאליסטים" בדקו אפשרות להתיישבות באוסטרליה למשל).

40 הציונות המעשית מוקד הבעיה היהודית היה הניתוק מהעבודה היצרנית ובעיקר מעבודת האדמה הפך את העם היהודי לעם מנוון וחולה. הפתרון להבראת העם הוא התיישבות בא"י (עוד דונם, עוד איכר, עוד עז בחצרו של האיכר), והתמקדות בעבודת אדמה. מנהיגיו: של זרם זה היו אוסישקין ואהרון דוד גורדון. גורדון מימין, משמאל: אוסישקין ורופין מבקרים בעין השופט ב-1939.

41 הציונות הרוחנית "הבעיה היהודית" על פי התומכים בזרם זה היא התפוררות התרבות היהודית במזרח אירופה שהיא הגורם המאחד העיקרי של העם היהודי. הפתרון על פי תומכי הציונות הרוחנית הוא יצירת מרכז רוחני חדש בא"י שסביב יצירתו יתאחד מחדש העם היהודי. המרכז ייכלול את כל אנשי היצירה היהודים: סופרים, משוררים, חוקרים, מדענים, אומנים ואנשי רוח. המרכז יכלול גם את ההתיישבות היהודית בא"י אבל כזאת שתהיה "אור לגויים". המנהיג של זרם זה היה אשר גינצברג שכונה "אחד העם".

42 הציונות הסוציאליסטית היהודים עוסקים במקצועות לא יצרניים ("הפרמידה ההפוכה" על פי בורוכוב). הם מהווים חלק מרכזי מהמעמד המנצל, וככאלה הם הורסים את עצמם ואת קשריהם עם הסביבה. האנטישמיות שנוצרת עקב כך מונעת מהיהודים השתתפות בתנועות המהפכניות. הפתרון לבעייה היהודית אם כן הוא הגירה לא"י ויצירה שם של "חברת המופת": חברה יהודית ללא הבדלי מעמדות ופערים חברתיים. מנהיגיו של זרם זה היו נחמן סירקין ודב בורוכוב.

43 הציונות הדתית "הבעיה היהודית" היא ההפרדה בין העם לארץ מונעת קיומן של מצוות שונות, לכן הקיום היהודי מחוץ לא"י הוא קיום לקוי. אי לכך הפתרון לבעייה הוא ההתחברות המחודשת לא"י שתחבר מחדש את עם ישראל עם תורת ישראל. מנהיגיו של זרם זה היו שמואל מוהליבר ויצחק יעקב ריינס. מנהיגי הזרם הזה היו מתונים מאד ותמכו בהרצל גם בתכנית אוגנדה. רוב העולם היהודי הדתי התנגד נחרצות לעמדתם.

44 מחלוקות בין הזרמים 1. ביקורת של הציונות המדינית על הציונות המעשית: הרצל ותומכיו התנגדו למה שהם כינו "ההסתננות לא"י" – עלייה בלתי חוקית לארץ ללא הסכמת המעצמות. הם ראו בדרך זו של הגעה לארץ כבזבזנית, נעדרת תרומה ואולי אף מסכנת את הסיכוי לקבל צ'רטר להתיישבות בא"י. אנשי הציונות המדינית סברו שללא הסכמת המעצמות לא ניתן יהיה לבסס את העצמאות היהודית. לכן הם התנגדו לניסיון להתיישב בחשאי ופעלו למען השגת התנאים הבינ"ל המתאימים.

45 מחלוקת נוספת 2. ביקורת של הציונות המעשית על הציונות המדינית: בדיפלומטיה אין די. צריך להבריא את העם היהודי כדבריו של אהרון דוד גורדון: "בעבודה לקינו ובעבודה נרפא". הבט נוסף לוויכוח בין שני הזרמים היה שאנשי הציונות המעשית תמכו בהתיישבות כפרית [מעט בדומה לרוסיה] והרצל רצה בנייה של חברה עירונית מודרנית סוציאל-דמוקרטית.

46 ביקורת של הציונות הרוחנית על הציונות המדינית
3. א"י מעולם לא תוכל לשמש מקלט לכול העם היהודי, אפילו לא לרובו (בתחילת המאה לא נראה היה שארץ ישראל מסוגלת לקלוט כ-12 מיליון יהודים אלא לכל היותר מיליון אחד). התשתית של המפעל הציוני היא החשובה וללא תשתית נכונה כל המפעל הציוני יתמוטט. התשתית היא הצלת העם שעומד להתפורר על ידי יצירת תרבות משותפת לכולם ולא העברתם של כמה מאות אלפי יהודים ממקום למקום. תגובת אנשי הציונות המדינית: קודם יש להציל את יהודי מזרח אירופה וליצור את המסגרת של המדינה היהודית לאחר מכן יגיע הזמן של העימותים והעיצוב.

47 ביקורת של הציונות הדתית על ארבעת הזרמים האחרים
4. ארבעת הזרמים הציונים האחרים מתעלמים בהגדרת הבעיה והפתרון מהמהות ההיסטורית של העם היהודי. לא ניתן לפתור את הבעיה ללא הבנת מהותה: הניתוק שי עם ישראל מארץ ישראל. החזרת העם אל הארץ תביא באופן טבעי לפתרון הבעיה ולתחיית העם.